אני מביטה על המיטה והיא ריקה.
מחכה שתכנס.
מחכה להריח אותך.
להרגיש את העור הרך, המשיי, הממכר שלך..
ואתה לא שם.
לראות את העיניים, הפנים, הפה שלך-
שפועל עליי כמו סם ממכר
שמרגיע אותי כי אני יודעת שהכל יהיה בסדר
המיטה ריקה, הכל חשוך
שוכבת, מבקשת שהזמן יעבור..
מבקשת שתתקשר.
שתכתוב.
שתחזור.
המיטה ריקה,
כמו מעולם לא היית.
רחל המשוררת פעם כתבה "ההיית, או חלמתי חלום?"
הכל נראה כל כך מנותק,
כל כך סוריאליסטי.
(פעם, הסברתי לך את פירוש המילה..)
מנסה לדמיין, להרגיש, להזכר
ובפנים הכל ריק
חלול
מאובן
החום שלך החייה אותי.
גרם לי לחיות.
לחייך.
לבכות.
נתן לי לחיות.
גם אם לקצת.
נעה בין עירות לחצי עילפון, מבקשת לדמיין אותך,
לחלום אותך,
לראות אותך רק לרגע..
ולא מצליחה.
אמרתי לך שמעולם לא חלמתי על מישאני מכירה.
מי שאני אוהבת.
מי שיקר לי.
רק כשקורה משהו.
ורק איתך.
וכבר לא.
מושכת דקות, לא לקפוץ.
מושכת לעבור דקה.
עוד דקה.
עוד אחת.
לא לשלוח הודעת "שלום ותודה על הדגים".
והלב יודע.
הלב החליט.
הלב רק רוצה לנוח.
לבקש סליחה, לומר תודה,
שאהבתי.
שאוהבת.
לוודא, שתדע.
ולא להתייסר עוד.