יש משהו מנחם בידיעה שהכל עוד מעט הולך להגמר.
שזהו, הסוף כבר קרוב.
משהו מרגיע, ממכר.
הנה, כבר כמעט לא בוכה.
לא מתייפחת כמו אז.
רק מדי פעם, הדמעות עולות, מציפות כמו מעצמן- מגיעות משום מקום. ומתייבשות להן.
אני לא יודעת מה קרה.
מה עשיתי או אמרתי.
רציתי לעזור, מילאת אותי כוח לרגע- מצאתי את השם של מאיה וניסיתי לשלוח אותו. לוודא שקיבלת.
לא הצלחתי לשלוח הודעה וניסיתי להתקשר. פן תחשוב שאני משחקת, כי מעולם לא קיבלתי את התמונות שאמרת שתשלח תוך שעה, בהתחלה.
אולי חשבת ששיקרתי. אולי כעסת כי חשבת שהתקשרתי לסיבה אחרת. אולי חשבת שרק מצאתי תירוץ לבקש תמונות שלך.
אני לא אשכח- עודני זוכרת את הרכות, הדאגה הנגלית בעיניך על יד החלון,
כאשר באת עם אחיך.
הבטת בעיניי ואמרת שאתה כאן, אינך בורח לשום מקום
אתה לא רוצה שאהיה ככה, במצב הזה
באת כאשר אמי אמרה שאני במצב רע, רע ממש(ואמי לא יודעת דבר וחצי דבר)
חיבקת אותי חזק אליך ונישקת אותי פעמיים,
הבטחת שתתקשר תוך יומיים, עד סוף השבוע, ואמרת שאתן לך לעכל את הדברים. שאתה כאן.
שלא אדאג.
נתת לי מעט כוח למשוך בשיניים, להאחז עוד מעט בחיים.
לאכול מעט.
מתן. מתן טספאי.
כמה אהבתי את השם הזה. כמה חלמתי את השם הזה.
כמה רוך, כבוד, יראה, אהבה יש לי אל השם הזה.
הלוואי וידעת.
רק רציתי שלא תתן לי ללכת מהחיים האלה ככה.
ככה.
לא סגורה.
לא שלמה.
קצת יותר רגועה.
זו הפעם השלישית שאתה עושה את זה, אתה יודע?
רק רציתי השלמה, רק השלמה לפני.
רק עוד כמה ימים עד הסוף.
עד התכנית.
עד תאריך היעד.
איש לא יודע.
איש מלבדך.
הלוואי והיית שומע אותי.
הלוואי והיית מאמין.
הלוואי והיית בוחר לחמול.
רק בקשה אחת לי אליך.
אל תשפיל את אמא שלי. אני יודעת שיש במשפחה שלך הרבה כבוד למבוגרים. דיברת על זה לא מעט.
אל תשפיל את אמא שלי. לא מגיע לה.
אתה עושה זאת והיא אישה כמעט בת 70, חולה מאוד שבסה"כ מכבדת אותך מאוד ומעולם לא אמרה מילה אחת רעה עליך.
יכאב לה מאוד גם כך עוד מעט.
אל תגרום לה כאב מיותר גם אתה.
תמיד אמרת כמה כבוד למבוגרים יש לך. יש לכם.
היא לא עשתה לך דבר מלבד טוב, מתן.
אל תהיה אכזר אליה.